קול חצוצרות נשמע במחנה ישראל. היהודים עמדו דוממים, ממתינים לשמוע האם יישמע שוב קולן של החצוצרות; אך השקט שב לשרור.
"משה רבינו רוצה שנתכנס ליד אוהל מועד" הם אמרו זה לזה והחלו לעשות את דרכם לעבר המשכן.
הכירו את החצוצרות המיוחדות של המשכן: כלים שבמקורם נוצרו על-ידי משה, ונועדו לשימושו בלבד. חצוצרות אלו נגנזו כבר בחייו1. לאחר-מכן, בבית המקדש, נוצרו חצוצרות נוספות ששימשו לעבודת הא-ל.
הציווי בתורה
את הציווי על הכנת החצוצרות אנו מוצאים בפרשת בהעלותך, שם נאמר2:
"וידבר ה' אל משה לאמר – עשה לך שתי חצוצרות כסף... והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות... ובני אהרן הכוהנים יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם. וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם. וביום שמחתכם... ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזיכרון לפני אלוקיכם."
מה עשו עם החצוצרות?
מהציווי האלוקי מתברר שהיו לחצוצרות שימושים שונים. באותם ימים בהם עדיין לא הומצאה מערכת הגברה, היו החצוצרות מודיעים לעם מה עליהם לעשות.
הדבר נעשה באמצעות מערכת סימנים ידועה מראש. בחצוצרות היו משתמשים הן לתקיעה (קול ארוך ורצוף) והן לתרועה (סידרת קולות קצרים).
כאשר הייתה נשמעת תקיעה בחצוצרה אחת, היה זה סימן לנשיאי השבטים להתכנס לפתח אוהל מועד כיוון שמשה רוצה להעביר להם מסר.
תקיעה בשתי חצוצרות הייתה קריאה לכל העם להתקבץ לחזית אוהל מועד, כי משה רוצה להעביר להם ציווי אלוקי.
לפני יציאה למסע, שוב היו משתמשים בחצוצרות. הסימן לכך היה שלושה קולות: תקיעה, תרועה ותקיעה. קולות אלו היו מודיעים לעם שהגיע הזמן להתקדם במסע במדבר.
בבית המקדש
בעוד שימושים אלו היו רלבנטיים רק בחייו של משה רבינו, בחצוצרות היו משתמשים גם בבית המקדש: לפני יציאה למלחמה כתפילה לבורא העולם, ובעת הקרבת קורבנות בחגים ובראשי החודשים.
בחיי משה היו רק שתי חצוצרות כסף; בבית המקדש היו עשרות רבות.
בתלמוד3 מופיעה דיעה כי שתי חצוצרות הן המינימום הנדרש בלבד, אבל אין גבול למספר החצוצרות בהם מותר להשתמש בבית המקדש.
ואכן, היה מעמד אחד בו כל כוהן היה מצטייד בחצוצרה: מעמד ה'הקהל'. נאמר כי כאשר היו רואים כוהן ללא חצוצרה היו אומרים "דומה שאין זה כוהן!" מסופר כי אנשי ירושלים ידעו לנצל היטב את הביקוש הרב לחצוצרות והיו משכירים חצוצרה תמורת דינר זהב4.
מדוע חצוצרות?
כמו בכל מצווה, נאמרו פירושים שונים למצוות החצוצרות.
לכבוד המלך. במדרש5 נאמר כי החצוצרות שהצטווה משה להכין היו לכבודו, בשל העובדה שמשה היה מלך ישראל. לפיכך, גם דוד המלך השתמש בחצוצרות.
לעורר את האדם. הסבר נוסף הוא כי המוזיקה וקולות החצוצרה יעוררו את לב האדם לתשובה, ולפיכך בעת הקרבת הקורבנות וכן לפני היציאה למלחמה. תרועת החצוצרות יגרמו לאדם להתרכז ולהתעורר לעבודת הבורא6.
כנגד דין ורחמים. מדוע הצטרכו לשתי חצוצרות? לפי הפן המיסטי שבתורה מוסבר כי שתי החצוצרות מייצגות את מידת הדין ומידת הרחמים. המטרה היא ששתי מידות אלו יתחברו יחדיו ולפיכך נאמר כי יש להכין את החצוצרות מגוש אחד של כסף; בסופו של דבר, תהיה זו מידת החסד שתגבר על מידת הדין, ולפיכך החצוצרות היו עשויות כסף – מתכת המסמלת את החסד7.
שני חצאים. המילה 'חצוצרות' יכולה להתפרש גם כ'חצאי צורות', מה שבא ללמד אותנו כי האדם והבורא כביכול הם רק שתי חצאי צורות: האדם ללא הבורא הוא רק חצי צורה, וגם הבורא כביכול חסר כשאין לו את החיבור עם עם ישראל. רק כאשר היהודי דבק בעבודת הבורא הם הופכים להיות צורה מושלמת8.
לזכור גם בעת שמחה...
והרבי מליובאוויטש9 הפיק מפסוקים אלו לקח חשוב לחיים:
לפני מלחמה תוקעים בחצוצרות כדי להתחנן לפני בורא העולם בלב נשבר שירחם עלינו וישלח לנו ניצחון במלחמה.
אך כאשר מגיע "יום שמחתכם", לאחר ניצחון המלחמה, עלול האדם לשכוח חלילה את הבורא, ולפיכך שוב תוקעים בחצוצרות כדי להזכיר לו בזכות מי הגיע הניצחון...
Join the Discussion